<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת כלים סימן ח'</h1>
<h2>דף עד:</h2>
גת של אבן זפותה שדרך בה הגוי ושל עץ זפותה אע"פ שלא דרך בה הגוי צריך לקלוף הזפת או לישנה י"ב חדש או מלוי ועירוי ג' ימים כמו קנקנים שכל מקום שאמרו צריך קליפה אם מילה ועירה אין צריך כלום. וכן נמי ביאר הרשב"א ז"ל כי דרך בה הגוי בלא זפיתה בעיא ניגוב וזה לא ביאר הר"ם במז"ל או איפשר דלא מהניא ליה ניגוב (לא או) [אלא] מלוי ועירוי או הסיק או יישון. ולפי זה אין להקל באותן הטניל"ש והקורנוד"ש שדורכין בהן הגוים לדרוך בהם אחר כן בלתי ניגוב וגת של חרס לא ידרוך בה אע"פ שקלף הזפת עד שיתרפה הזפת או יישנה י"ב חדש או מלוי וערוי.
גיגיות גדולות אם רגילין לדרוך בהן ודרך בהן גוי תחלה כתב הר"י מקורביל ז"ל דיש להן דין גת להצריך להם ניגוב דאין לומר דוקא בגת צריך ניגוב לפי שנכנס שם היין בדוחק ובכובד על ידי דוחק כובד הקורה לא היא דבגת שלהם לא היו דורכין בו [כי] אם ברגל ולא היה להם קורה כי אם בבית הבד כדאמרי' [ע"ז נ"ו ע"ב] מהו לדרוך עם הנכרי בגת והוא מנסך ברגל ואפילו הכי מצריך ניגוב וה"ה בגיגיות גדולות שלנו. אבל אם לא דרך בהם נכרי ועבר עליהם י"ב חדש אין צריכין ניגוב ואם דרך בהן ישראל בדיעבד היה מתיר ר"ת ז"ל מטעם דאסור ניגוב (כלל) בטל הוא בששים. והרשב"א ז"ל כתב אותן גיגיות גדולות שלנו שצריכין לדרוך בהן ברגל בלא קורה דינן כדין גתות וצריכות ניגוב או קלוף אם הן זפופות ולפירוש ר"ש ורבותינו הצרפתים ז"ל אמרו אם דרך בהן ישראל תחלה אינן צריכות אלא הדחה וכן כתב הראב"ד ז"ל בפרושיו ולדברי הר"ם בן ז"ל אף הן צריכות ניגוב. הלכך הלוקח גיגיות של גוים צריך לנגבן אם אינו יודע בבירור שיש י"ב חדש משכלו ימי הבציר עד עכשו. ומיהו ר"ת אומר שאם שכח ולא עשה ניגוב ואין יודע אם עמד י"ב חדש יש להתירו משום דסתם (גגות) [גיגיות] של גוים בחזקת שאינן בני יומן ואפילו דרך בה הגוי עכשו ודרך אחריו ישראל לאלתר התירוהו ז"ל משום הפסד ונתן טעם בדבר משום דעכשו שדורכין ברגל אין היין נבלע מפני כובד הקורה ועוד הביא טעמים אחרים עכ"ל.
